Русский
עברית
היסטוריה קרב מגע
פיתוח של קרב מגע כשיטה להגנה עצמית קשור קשר הדוק עם הביוגרפיה המדהימה של גרנדמאסטר אִימִי שְׂדֵאוֹר (ליכטנפלד), המייסד והאב לסוג הלחימה הזאת.
נעורים והתבגרות
בצעירותו אימי שדאור חי בצ'כוסלובקיה והיה אלוף לאומי בענפי הספורט השונים כמו התעמלות, איגרוף והיאבקות. על צורתו החייו של אימי השפיע במידה רבה אביו, סמואל ליכטנפלד, אשר אז מילא מקום כחוקר ראשי ומדריך להגנה עצמית במשטרה. הוא היה המורה הראשון שלימד את אימי למיומנות לחימה.
ניסיון קרבי טוב אימי קיבל ברחובות של ברטיסלבה. הוא הצטרך להתקוטט לעיתים עם כנופיות הנאצים. בתקופה ההיא קטטות רחוב הייתה תופעה שכיחה. בעתיד אימי, היותה במצבים מסוכנים, השתמש באופן יעיל בנסיון שנרכש במציאת פתרונות יוצאי דופן, תוך כדי שילוב של פשטות ויעילות.
האב והמדריך הראשון סמואל ליכטנפלד
סמואל ליכטנפלד, אביו של אימי היה, ללא ספק, אדם ייחודי. בגיל 13 הוא הצטרף אל קרקס הנודד ואת 20 השנים הבאות עסק בהיאבקות, הרמת משקולות והפגנת הכוח. קרקס הפך עבורו לבית הספר ששם הוא פגש אנשים שעסקו במגוון ענפי ספורט, לפעמים בלתי רגילים. אנשים אלה מסרו לסמואל הצעיר ידע, לרבות טכניקות שונות של הגנה עצמית והתקפה.
סמואל ליכטנפלד עיכובי עבריין (צילום ארכיון)
לאחר עזיבתו של הקרקס, סמואל ליכטנפלד התיישב בברטיסלבה, ששם הקים את הראשון בהיסטוריית העיר מועדון להרמת משקולות "הרקולס". שם המועדון הוא נתן לכבוד הגיבור המפורסם של המיתולוגיה היוונית. מאוחר יותר הוא התגייס למשטרה, ובמהלך השירות זכה לתפקיד של בלש הראשי. במהלך שנות שירות, סמואל צבר מוניטין כקצין, אשר עצר את המספר הגבוה ביותר של פושעים. במקביל לעבודה בלשית, סמואל ליכטנפלד אימן את השוטרים להגנה עצמית והיכולת לפעול כראוי הן ביחס לעבריינים והן לאזרחים. השיטות שלו התאימו למגבלות החוקיות של התקופה הזו וענו על הצרכים של כוחות המשטרה.
התעניינות הספורטיבית של אימי הייתה מאוד מגוונת. הוא עסק במספר תחומי ספורט, ביניהם שחייה, התעמלות, היאבקות ואיגרוף. בשנת 1928 השתתף אימי באליפות סלובקיה בהיאבקות וזכה. בשנת 1929 חיכו לו עוד שלושה נצחונות: באיגרוף, היאבקות והתעמלות. כעבור מעט זמן, הוא יתן יותר ויותר עדיפות להיאבקות, ועד שנת 1939 הוא ימשיך בתחום לא רק כמתחרה, אלא גם כמאמן.
אימי שדאור נחשב לאחד הספורטאים המובילים באירופה. הוא גבר על אלופים רבים הן בבית והן בחו"ל. פעילויות ספורט בתקופה הזו כללה גם אקרובטיקה, זה מה שהוביל אותו לתיאטרון. הוא התחיל ללמד התעמלות את אחת הלהקות הפופולרית ביותר בתיאטרון הצ'כי, בהצלחה הופיע במספר הצגות. וכאשר הציעו לו את התפקיד של מפיסטופלס, הוא הופיע וזכה למחיאות כפיים סוערות מהקהל.
עלייתו של אימי שדאור לישראל
התחזקו בשנות ה-30 מצבי רוח אנטישמים והוקמו קבוצות פשיסטיות. יחד עם זאת השתנו חיי של היהודים בברטיסלאבה. שדאור הפך למנהיג של קבוצת יהודים צעירים אשר פעלה להגן על השכונות היהודיות. עד שנת 1940 השתתף שדאור בקטטות אלימות רבות על רקע אנטישמי. אבל, כמו שאומרים: האושר לא היה מגיע אילו אי אושר להיה עוזר.
אין מספיק מקום לתאר את המספר העצום של התנגשויות שהתרחשו באותה תקופה, אבל דווקא הן יצרו תפיסת עולם ואימון גופני של אימי שדאור והפכו אותו מספורטאי ללוחם החלטי ובלתי מתפשר.
בשנת 1942, אימי פרש וקיבל אישור לעלות לישראל.
לבקשת יצחק שדה הצטרף אימי ל-"הגנה" והדריך בפלי"ם שחייה והצלה ובפלמ"ח שיטות לחימה בידיים ריקות ושימוש בנשק קר. באותם ימים נקראה שיטת הלחימה שלימד "קרב פנים אל פנים".
עם הקמת המדינה וייסוד צבא, מתגייס שדאור לשירות כמדריך לאימון גופני וקרב מגע. שדאור שירת בצה"ל במשך 16 שנים. ידע עשיר וניסיון רב של אימי תרמו רבות ליסוד ופיתוח של תורת הקרב מגע ומערך ההדרכה של מגוון תחומים אחרים במערכת האימון הגופני בצה"ל. בהתחלה טכניקה של קרב מגע שומשה לטובת הצרכים של כוחות הביטחון. פירוש הדבר, הלימוד של השיטה צריך להיות זמין ובאותו הזמן מהיר בלמידה ויעיל לשימוש במצבים קיצוניים עבור כל חייל.
פרישתו
עם פרישתו, אימי התעסק בהתאמת שיטת הקרב המגע עבור אזרחים. הוא הצליח במטרתו. האוניברסליות של השיטה הייתה בזה שכל אחד, ללא תלות בגיל או מין, יוכל להשתמש בה.
כדי לממש למידת אזרחים, נפתחו שני מרכזי אימון, אחד בתל אביב והשני - בנתניה. במהלך אותה התקופה, ממשיך אימי לעבוד כיועץ ומדריך במערכת הביטחון.
בשנת 1972 התקיימה סדנה ראשונה בנושאי קרב מגע, ספורט ותרבות גופנית. מאז שיטתו של אימי נפוצה במוסדות רבים הן בישראל והן בחו"ל.
אלפי אנשים מתאמנים בקרב מגע, ביניהם לא רק נציגי כוחות ביטחון והמשטרה. טכניקת הלחימה של אימי שדאור נלמדת גם בבתי הספר, מכללות, אוניברסיטאות, באזורים כפריים (למשל בקיבוצים), מרכזי תרבות עירוניים. בשנת 1978, שדאור וכמה מתלמידיו המסורים ביותר שלו הקימו אגודה ישראלית לקרב מגע כדי להפיץ את השיטה בארץ ובחו"ל, ולהוכיח את יתרונותיה בתחום הגנה עצמית. אימי היה נשיא של האגודה הזאת עד סוף חייו.
ההכרה הבינלאומית הראשונה שיטת קרב מגע קיבלה ב-1981 בארצות הברית, בסיוע של איש העסקים האמריקני דניאל אברהם.בתחילת שנות ה-90 הוקמה הפדרציה הבינלאומית לקרב מגע. בשנת 1996, אימי העניק לאייל ינילוב, מאמן ראשי של הפדרציה, דרגת מיומנות גבוהה ביותר.
גרנדמאסטר אימי שדאור נפטר בינואר ב-1998, תוך שמירה על מצב נפשי טוב, כי הוא ידע שהאומנות הלחימה, שהוא פיתח וטיפח, גודלת ומתפזרת ברחבי העולם, ומספקת לאנשים רבים ביטחון אישי יעיל.
